החלטה בתיק ת"א 3118-09 מספר בקשה:46

1.         בקשת הנתבעים והתובעים שכנגד, להבהרת הנקבע בסיפא לפסק דיני נשוא תיק זה בשאלת ההוצאות שנפסקו, באשר נוסח הסעיף הרלוונטי אינו ברור בצד האופרטיבי שבו, היינו האם הסכום שנפסק כולל כבר את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד, או שמא, הסכום האמור אינו כולל אלא את שכר הטרחה, שאליו יש לצרף את ההוצאות בפועל.

רקע הבקשה הינו האמור בסעיף 30 לפסק דיני כדלקמן:

" כמו כן תשלם התובעת הוצאות הנתבעים 1-3 ושכ"ט עורך דינם בסך של 25,000 ש"ח וכן הוצאות הנתבע 4 ושכ"ט עורך דינו בסך של 25,000 ש"ח נוספים. בנסיבות העניין, לא מצאתי בסופו של יום לנכון לפסוק הוצאות נוספות, על אף הבקשה והאמור בהחלטתי מיום 15.2.12". 

2.         עמדת ב"כ המשיבה (התובעת) נתבקשה ונתקבלה ובה טוענת היא, כי הסכום שנפסק כולל בתוכו הן את הוצאות המשפט והן את שכר הטרחה, זאת נוכח העובדה כי התביעה שכנגד לא נתקבלה במלואה, ולא נפסקו הוצאות בגין דחיית חלקה הנוגע לשניים מתוך המשיבים (עזבון המנוח שלמה פפיר, ויבדל"א - אברהם פפיר), וכן יש להביא בחשבון פסיקת הוצאות בקשר לבקשה קודמת שהוגשה על ידי הנתבעים, לחיוב המבקשת בערבון אשר נדחתה ואשר בה נקבע כי יובאו אלה בחשבון במסגרת פסק הדין.

3.        על פי ההלכה הפסוקה, המדיניות המשפטית הראויה היא כי בית המשפט שדן בתיק והבקיא בשיקולים הרלוונטים לו, הוא שיבהיר את עמדתו בשאלת שכ"ט וההוצאות, ככל שקיים העדר התייחסות לכך (להבדיל מהתייחסות פוזיטיבית, לפיה נתן בית המשפט דעתו לשאלת שכה"ט וההוצאות וסירב לפוסקם, שהיא מקרה מובהק של עניין מהותי הנתון לערעור ולא לתיקון או הבהרה). בענייננו קיימת התייחסות לנושא, אלא שנראה כי אכן ניסוחה אינו מוצלח די צורכו, וברור איפוא, כי זהו המקום להבהרתו. 

4.        מסכים אני להערת ב"כ התובעת, כי מן הראוי היה לנסח את הסעיף האמור כהצעת בית המשפט העליון בע"א 9535/04 " סיעת ביאליק 10" נ' "סיעת יש עתיד לביאליק", פ"ד ס' (1) 391, לפיה ירשם תחילה שכר הטרחה ואח"כ הוצאות המשפט: " הנתבע ישא בשכר טרחת עורך דין בסכום של 10,000 ש"ח ובהוצאות משפט" (כמוצע ע"י כב' השופט (כתוארו אז) א' גרוניס בס' 10 ד' לפסה"ד). התנצלותי איפוא בפני הצדדים על אי הבהירות הנובעת מנוסח הסעיף.

5.       לגופו של עניין, עקרון היסוד הוא, כי משנקבע שצד זכה בהליך, חובה על הצד שכנגד לשפותו בגין ההוצאות בהן נשא לשם קבלת הסעד לו עתר. עפ"י ההלכה המקובלת, בעל דין שזכה במשפט לא אמור לצאת בחסרון כיס מן ההתדיינות עם יריבו,  ועל כן, קיימת עקרונית, כנקודת מוצא, חובת שיפוי על מלוא הוצאותיו. בד בבד עם האמור, יש לבית המשפט שיקול דעת ורשאי הוא להתחשב במרכיבים שונים לעניין גובה ההוצאות, כגון היקף ההליך, סבירות ההוצאות, הסעד שנתבקש אל מול זה שנפסק,  וכו'.

6.         בענייננו, כוונתי אכן היתה להפרדה בין שני העניינים, באופן שסכום 25,000 ש"ח הינו סכום שכר הטרחה, אליו יש לצרף את ההוצאות בפועל.

 על מנת שלא להותיר את הדף חלק ובהתייחס לתגובת התובעת אבהיר, כי בפסיקת הסכום הנ"ל, הובאו על ידי בחשבון הוצאות הליכי הביניים בהם יש להתחשב בפסק הדין הסופי והיקף ההליך, ובעניין זה אף הדגשתי, כי לא מצאתי לנכון להוסיף על הסכום האמור (שהיה אמור להפסק כנגד התובעת כמובן), למרות שהיה מקום לעשות כן עפ"י החלטתי מיום 15.2.12. גם סכום שכר הטרחה עצמו המופחת יחסית, הביא בחשבון את העובדה כי בסופו של יום התקבלה התובענה שכנגד רק בחלקה, הן ביחס לצדדים הרלוונטים והן ביחס לסכומה.

באשר להוצאות המשפט, הרי בעניין זה לא מצאתי צורך בפירוט, שכן הדבר עולה כ"ברירת מחדל" וככל שלא נקבע אחרת, מהאמור בתקנה 513 (1) לתקסד"א. נראה לי שלא יכולה להיות מחלוקת, כי לא יעלה על הדעת מצב, בו מתקבלת תובענת צד (במקרה דנן התביעה שכנגד) כמעט במלואה (כ - 90% ממנה), שבגינה שולמה אגרת בית משפט בסכום של 91,813 ש"ח, והצד הזוכה ידרש, בלא סיבה נראית לעין ובלא קביעה מפורשת, לממנה מכיסו. 

7.         סוף דבר מובהר, כי הסכומים שפורטו בסעיף 30 לפסק דיני, עניינם הוא שכר הטרחה המשולם לנתבעים ובתוספת לכך יש לשלם את ההוצאות. יש לקרוא איפוא את האמור בסעיף 30 לפסק הדין באופן הבא:

             " כמו כן תשלם התובעת הוצאות הנתבעים 1-3, ו (במובן - "בנוסף") שכ"ט עורך דינם בסך של 25,000 ש"ח וכן הוצאות הנתבע 4, ו (במובן - "בנוסף") שכ"ט עורך דינו בסך של 25,000 ש"ח נוספים...".

 8.        ב"כ הנתבעים רשאים איפוא להגיש פסיקתא לחתימתי.             

9.         המזכירות מתבקשת להמציא עותק החלטתי לב"כ הצדדים.

ניתנה היום,  כ"ח ניסן תשע"ב, 20 אפריל 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: